פסק-דין בתיק ת"א 2246-08

1.         העובדות הצריכות לענין

התובעת בניהולו של מר ארמי בר און (להלן - מר בר און), הינה חברה פרטית, העוסקת בייצור ציוד תעשייתי. הנתבעת הינה חברת הזנק פרטית, העוסקת - בין היתר - בפיתוח תהליך להפקת חשמל ע"י פסולת אורגאנית, וזאת בתהליך הקרוי "פירוליזה", ואשר נוהלה במועד הרלוונטי לתביעה ע"י גב' יונת גרנות (להלן - גב' גרנות).

בין השנים 2006-2007 התנהלו בין הצדדים מגעים לצורך ייצור ריאקטורים, המיועדים להפקת חשמל בתהליך הפירוליזה (להלן - הריאקטורים). התובעת תכננה עבור הנתבעת ריאקטור בנפח של 300 ליטר, והנתבעת שילמה לתובעת סך של
9,000 ש"ח בלבד.

2.         הפלוגתאות

2.1       האם הגיעה מערכת היחסים בין הצדדים לכדי התקשרות חוזית מחייבת? אם כן, האם עסקינן בחוזה על תנאי, ולפיו רק אם יהיה בידי הנתבעת מימון לצורך הפרויקט, אז ניתן יהיה להוציאו אל הפועל? 

2.2       האם הזמנת הנתבעת מיום 23.4.06, לפיה הזמינה אצל התובעת תכנון ריאקטור בנפח של  300 ליטר וייצור שני ריאקטורים - האחד בנפח של  30 ליטר והשני בנפח של  300 ליטר, תקפה ומחייבת את הצדדים, אם לאו?

2.3       האם הפרה הנתבעת את ההסכם בינה לבין התובעת כאמור לעיל?

3.         עיקרי טענות הצדדים

3.1       טענות התובעת

לדידה של התובעת, בחודש מרץ 2006 פנתה אליה הנתבעת, מסרה נתונים רלוונטיים וביקשה לקבל מהתובעת הצעה לתכנון ולייצור ריאקטורים. התובעת מסרה לה בתשובה לאותה פנייה הצעת מחיר מס' 2163 מיום 2.4.06, המצורפת כנספח א לתצהיר עדותו של מר בר און (להלן - ההצעה הראשונה).

בתגובה להצעה הראשונה שלחה הנתבעת הזמנה מיום 23.4.06, על בסיס ההצעה האמורה התקבלה אצל התובעת הזמנה לביצוע מיום 23.4.06, אשר צורפה כנספח ב לתצהירו של מר בר און (להלן - ההזמנה). בהזמנה צוין, כי לאחר אספקה ותשלום לתכנון ראשוני של ריאקטור, רשאית הנתבעת לדחות את הזמנתה למועד המתואם מראש עם התובעת, או לבטלה.

במכתב הבנות מיום 7.5.06, אשר צורף כנספח ב1 לתצהירו של מר בר און (להלן - מכתב ההבנות), סוכם בין הצדדים, כי "במצב בו שהפרויקט וייצור הריאקטורים כלל לא יבוצע, ורק במצב זה, רשאית ג'נובה (הנתבעת - נ"ש) לבטל את ההזמנה מבלי לפצות את רומיקס (התובעת - נ"ש) בהתאם". לטענת התובעת, הגב' גרנות אישרה בחתימתה מיום 9/5/06 על מכתב ההבנות את האמור בו, לרבות ההערה בדבר אפשרות ביטול ההסכם ללא פיצוי התובעת, ובכך נכרת ביניהן הסכם מחייב, שתנאיו הם אלו האמורים במכתב ההבנות.

בהתאם להסכמות בין הצדדים, ביצעה התובעת עבור הנתבעת את הרכיב הראשון בהזמנה, קרי, תכנון ראשוני של ריאקטור בנפח של 300 ליטר, והנתבעת שילמה לתובעת מקדמה ראשונית בסך של 9,000 ש"ח.

לאחר ביצוע הרכיב הראשון בהזמנה כאמור, התובעת התארגנה לצורך ייצורם של הריאקטורים, כמוסכם בין הצדדים, על כל הכרוך בכך, לרבות שינויים אשר נעשו בתכנון המקורי ואשר הצריכו ממנה השקעת משאבים רבים, זאת לאור מצג השווא שיצרה הנתבעת לפיו היא מעוניינת בהוצאת הפרויקט לפועל וכי מייד לאחר השלמת התכנון, כאמור, יגיע שלב הייצור. ואולם בחודש דצמבר 2006 ניתקה הנתבעת קשר עם התובעת בטענה, שההזמנה איננה מחייבת אותה, זאת תוך הפרה בוטה של ההסכם בין הצדדים, שהתגבש במכתב ההבנות. הפרה זו מזכה את התובעת בפיצויי הסתמכות ובפיצויי קיום.

3.2       טענות הנתבעת

לדידה של הנתבעת, מכתב ההבנות, לפיו איננה רשאית לבטל ההסכם אלא אך במצב בו לא יבוצע הפרויקט כלל, מוכחש על ידה, בהעדר ידיעה. כך נטען על ידי הנתבעת בסעיף 5 לכתב ההגנה.

זאת ועוד, התובעת שלחה לנתבעת מכתב ביום 16.8.06, אשר צורף לתצהירה של גב' גרנות (להלן - ההצעה השניה) בו למעשה שינתה את ההצעה הראשונה, זאת בעקבות שינויים מסוימים בתכנון הריאקטור בנפח של 300 ליטר על מנת להתאימו לצרכי הנתבעת. לדידה של הנתבעת ההצעה השניה, אשר לא התקבלה ולא אושרה על ידה,  הינה ראיה לכך שההצעה הראשונה אינה תקפה עוד, וכי אין בכוונת הצדדים להוציאה מן הכוח אל הפועל.

כמו כן, לנוכח מסקנת הנתבעת, כי ריאקטורים הוריזונטליים (אופקיים) אינם מתאימים לצרכיה, והיא זקוקה לריאקטורים ורטיקליים (אנכיים), שלחה התובעת אל הנתבעת הצעת מחיר נוספת מיום 2/1/07, אשר צורפה כנספח ו לתצהירה של גב' גרנות (להלן - ההצעה השלישית). נוכח העובדה, כי ממילא ההצעה הראשונה והפרויקט הראשוני (לייצור ריאקטורים הוריזונטליים) כלל לא עמדו עוד על הפרק, לא היה יותר תוקף להסכמות מוקדמות יותר, אליהן הגיעו הצדדים.

זאת ועוד, התובעת כלל לא נערכה ולא השקיעה כל משאבים לצורך תכנון הריאקטורים, משום שהיה נהיר לצדדים, כי הליך התכנון יהיה מורכב ומתפתח ויתכן שבסופו של דבר לא יניב פרי והפרוייקט לא יצא לפועל.

כמו כן, התובעת נמנעה מלהקטין נזקיה, שכן כל השינויים שהוכנסו לתכנון הראשוני נעשו תוך כדי שיחות טלפוניות ולא במשרדיה של הנתבעת, זאת על אף הפצרותיה של האחרונה, דבר אשר האריך את התהליך יתר על המידה, והוא זה שגרם לתובעת הוצאות יתירות.

לחילופין טוענת הנתבעת, כי תביעת התובעת מופרזת, שכן פיצויי ההסתמכות הנדרשים על ידה ושעות העבודה שלטענתה הושקעו, כלל אינם סבירים.

4.         דיון והכרעה